אודות הבמאי/ת
בוגרת תואר ראשון בתאטרון קהילתי ותואר שני בבימוי באוניברסיטת תל אביב
בעלת תעודת הוראה ורשיון הוראה
בעלת ניסיון של כ – 15 שנים בבימוי והנחיית קבוצות
מתמחה בתאטרון תיעודי להנצחת השואה בישראל פרוייקטים המשלבים נוער וניצולי שואה/דור שני
הקימה את INSTED-ISRAEL חממת במאים בינלאומית.
השכלה:
2008 – בוגרת תואר שני בבימוי אוניברסיטת ת"א
– לימודי גרונטולוגיה וטראומה בבית החולים תל השומר במסגרת אש"ל – תכנית הכשרה למנחי קבוצות לתיאטרון תיעודי להנצחת השואה בישראל
2006 – בעלת תעודת הוראה ורישיון הוראה בתיאטרון מאוניברסיטת ת"א
– לימודי תיאטרון בובות בית הספר לתיאטרון בובות בחולון
2003-2006 – בעלת B.A בהצטיינות בתיאטרון מאוניברסיטת ת"א
2014-2015 – בוגרת לימודי ניהול תרבות ואומנות בתכנית לה"ב בית הספר לניהול רקאנטי באוניברסיטת ת"א
2019 – בוגרת לימודי תיאור קולי של אומנות לעיוורים בספריה לעיוורים.
בימוי בפרינג' ופסטיבלים:
"ימצפאי"- מופע רב תחומי אינטימידבר 2018, Build a wall"/Cary Pepper" 2016 The Stage Festival, “ז’אן לואי מתאבד” (תיאטרון צוותא 2015 ופסטיבל אביב 2015 תיאטרון “הסימטה”), ”כפיונת שטיינברג” מאת לי הול (תאטרון “צוותא” 2008, ופסטיבל “תאטרונטו” 2009); “מרסליק ומחלת היבשה” מאת ליליאן אטלן (תאטרון צוותא 2010); “חלום של גבר” מאת רותם ברוכין (פסטיבל תיאטרון קריאה “צוותא” 2011); “אונס/עונש” (פסטיבל אישה 2007).
בימוי בבתי ספר למשחק:
“כיפה עקומה” מאת אביבית שקד (“בימת הנוער” 2012), “דרייפוס” מאת ז’אן קלוד גרומברג (“אספקלריה” ירושלים 2011), “פולילוגים” מאת אביבית שקד (פסטיבל “Smallbama” 2006).
במאית, מחזאית ומנחת קבוצות תיאטרון קהילתי:
נוער עולה מחבר העמים בעמותת מגדל-אור בראשון לציון(2006), נוער עולה מאתיופיה במתנ”ס רמת אליהו ראשון לציון (2007), תיאטרון תיעודי בנושא השואה המשלב בני נוער וניצולי שואה בקרית אונו(2010), כפר יונה(2013) וראשון לציון(2013), נערות במצוקה בנס ציונה(2011).
עבודה מקצועית בתיאטרון רפרטוארי:
עוזרת במאית של יואב בר-לב ומנהלת הצגה “המכשפה בבית ממול” (תאטרון המדיטק חולון 2012-2013); מנהלת ההצגה “Draw Me A Bird” מאת רייצל ברנט ובבימוי דפנה אטיאס, במסגרת הצגות אורחות של פסטיבל ישראל (מדיטק חולון, 2012); עוזרת במאית של נולה צ’לטון בהצגה “סוף משחק” מאת בקט, ובהצגה “אדמה קדושה” מאת מוחמד קסימי (בתאטרון החאן 2010).