חגית רכבי ניקוליבסקי

אודות הבמאי/ת

קורות חיים
חגית רכבי ניקוליבסקי נולדה ב-1 בינואר 1951 היא במאית, מחזאית, תסריטאית, דרמטורגית ומורה לתיאטרון ישראלית

חגית רכבי נולדה בתל אביב, בת לשולמית ושלמה פורמן. גדלה ברמת גן, שבה התגוררה עד גיל עשר, אז עברה לגבעתיים. למדה בבית הספר היסודי נווה יהושע ברמת גן ואחר-כך בבית הספר היסודי דוד שמעוני בגבעתיים ובתיכון קלעי גבעתיים. מילדות רצתה לשחק, לכתוב ולביים, ועשתה זאת במסגרות של בית הספר ותנועת הנוער.

עוד לפני שידעה לקרוא, אמה נהגה לקרוא לה את השירים המחורזים מתוך ספרה של קדיה מולודובסקי "פתחו את השער", הם קסמו לה והיא ידעה אותם בעל פה. גיבורי שיריה של מולודובסקי הם ילדים יהודים החיים בפרבר עני של ורשה שלפנימלחמת העולם השנייה. באמצעות הדמיון הם מוצאים מפלט מהמצוקה והעוני. לימים עיבדה וביימה את המחזה הראשון שלה, "פתחו את השער", על בסיס שיריה של מולודובסקי (תיאטרון אורנה פורת, 1975).

שירתה בנח"ל בגרעין רם (1968-70). למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, במגמת בימוי (1970-74). בין מוריה היו יוסי יזרעאלי, עדנה שביט ומייקל אלפרדס. בתום לימודיה עבדה כמורה לתיאטרון בניידת אמנויות של עליית הנוערהסוכנות היהודית (1974-77).

בשנה השלישית ללימודיה עברה קורס בתיאטרון ילדים עם אורנה פורת, השחקנית המייסדת והמנהלת של התיאטרון לילדים ולנוער (שלימים נקרא "תיאטרון אורנה פורת"). בתום הסמסטר הציעה לה פורת משרה בתיאטרון. בצד עבודתה כמנהלת הצגות וכעוזרת במאי, קיבלה גם הזדמנות ראשונה לביים. בשנת 1978 נענתה להצעתו של עודד קוטלר, מנהל תיאטרון חיפה, ועברה לחיפה להוביל קבוצת שחקנים צעירים לפרויקט תיאטרוני בשכונת נווה יוסף, שגם עשו עבודה קהילתית.

הייתה מורה לתיאטרון (עיבוד ובימוי) בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב (1995-1975).

ב-1978 כתבה וביימה את המחזה הסאטירי "איזה נוער" בתיאטרון אורנה פורת, רוויו מוזיקלי, מערכונים ושירים, שנחל הצלחה רבה, צולם ושודר בטלוויזיה החינוכית. בעקבותיו החלה לעבוד בטלוויזיה. היא יוצרת, תסריטאית ובמאית של הפינה "על הברזלים" בטלוויזיה החינוכית. הגישה פינה על תיאטרון בתוכנית "זהו זה!". שימשה כבמאית שחקנים בתוכניות "טלאפלא" ו"מועדון החתול שמיל". כתבה תסריטים לתוכניות: "קריאת כיוון", "עניין של זמן", "ארץ מולדת","קשר משפחתי", "אנשים במילואים".

נכון לשנת 2013, כתבה או ביימה כחמישים הצגות לילדים לנוער ולמבוגרים. שלושה מהמחזות שלה ("איזה נוער", "אליעזר בעל החלומות", "שמוליק של זהרה") יצאו בדפוס במהדורה של תיאטרון אורנה פורת וצולמו במלואם לטלוויזיה החינוכית והוקרנו עשרות פעמים.

רכבי ניקוליבסקי שימשה כמנהלת אמנותית של פסטיבל חיפה להצגות ילדים (1996). כיהנה כמנהלת כללית ואמנותית של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בשנים 2003-1997.[1] במסגרות אלה הייתה אחראית על תכנון ויזום רפרטוארי וליווי דרמטורגי של מחזאים.

הייתה ממקימי "אסיטז'" ישראל – הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי לתיאטרוני ילדים, וכיהנה כיו"ר שלו (2010-1995). הייתה בין מייסדי פרס הבמה לילדים ונוער, יוזמה משותפת של עמותת אסיטז' ומינהל התרבות במשרד התרבות והספורט. הפרסים מחולקים מדי שנה מאז שנת 2005/6 בכ-15–20 קטגוריות שונות. הייתה חברת הוועד המנהל של ארגון "אסיטז'" העולמי, במשך שתי קדנציות (2003-1997).

הרצתה על תיאטרון הילדים הישראלי וחשפה אותו בביקוריה בארצות רבות. שימשה כלקטורית ודרמטורגית בפסטיבל חיפה, בתיאטרון המדיטק ובתיאטרון אורנה פורת.

הייתה חברה במדור התיאטרון של מנהל התרבות, משרד התרבות (2013-2004). מלמדת ומביימת בסל"ה – הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. הייתה מורה לבימוי וכתיבה לשחקנים במרכז ביכורי העתים (עיריית תל אביב) (2004-5). לימדה עיבוד וכתיבה לתיאטרון ילדים באוניברסיטת תל אביב, בסדנאות הבמה ובסדנאות מזדמנות למורים וסטודנטים, וקיימה חוגי נוער רבים.

רכבי ניקוליבסקי נשואה ואם לשניים.

 

בימאי/ת תיאטרון - עדיין לא נרשמת לבת"י?