בואו לתמוך- תרבות לערבים -פחות מ3 אחוז מסך תקציב התרבות!

הזמנה לתמוך בדיון בעתירת התרבות בבית המשפט הגבוה לצדק בתאריך 23.12.2013 בשעה 9:00 בבוקר יתקיים דיון בעתירה שהוגשה לבג"צ (12/4351מרכז מוסאוא נ' משרד התרבות) והדורשת יישום עקרון השוויון בהקצאת התקציבים בתחום התרבות. העוול ההיסטורי שהונהג כלפי התרבות הערבית, בין היתר באמצעות אפליה תקציבית אשר במסגרתה בחרו הרשויות להקצות שאריות של […]

הזמנה לתמוך בדיון בעתירת התרבות בבית המשפט הגבוה לצדק

בתאריך 23.12.2013 בשעה 9:00 בבוקר יתקיים דיון בעתירה שהוגשה לבג"צ (12/4351מרכז מוסאוא נ' משרד התרבות) והדורשת יישום עקרון השוויון בהקצאת התקציבים בתחום התרבות.

העוול ההיסטורי שהונהג כלפי התרבות הערבית, בין היתר באמצעות אפליה תקציבית אשר במסגרתה בחרו הרשויות להקצות שאריות של משאבים לתחום התרבות הערבית. עובדה זו פגעה ברוב המקרים בתרבות הערבית במקום לפעול לקידומה ופיתוחה.

על כן אנו מתכבדים להזמינך לדיון הגורלי בעניין הקצאת התקציבים בתחום התרבות על ידי משרד התרבות והספורט.

הדיון יתקיים ביום שני בתאריך 23.12.2013 בשעה 9:00 בבוקר בבית המשפט הגבוה לצדק רחוב שערי משפט בקריית בן גריון-ירושלים.

השתתפותכם בדיון תתרום מאוד  ותשפיע על האווירה בבית המשפט לטובת מוסדות התרבות הערבים.

 לפרטים נוספים אנא צור קשר 048555901

מתוך נייר העמדה

למען יצירת וצריכת תרבות ערבית מובילה

הקדמה

מאת הסופר סלמאן נאטור

העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון (4351/12 מרכז מוסאוא נ' משרד התרבות) והדורשת יישום עקרון השוויון בהקצאת התקציבים בתחום התרבות אין בה כדי לעשות צדק עם העוול ההיסטורי שהונהג כלפי התרבות הפלסטינית, בין היתר באמצעות אפליה תקציבית אשר במסגרתה בחרו הרשויות להקצות שאריות של משאבים לתחום התרבות הערבית. עובדה זו פגעה ברוב המקרים בתרבות הפלסטינית במקום לפעול לקידומה ופיתוחה.

הנייר שלפנינו מתייחס באופן מפורט למדיניות ההפליה כלפי התרבות הפלסטינית, תוך התייחסות השוואתית לתחומים אחרים. הממצאים מוכיחים מעל לכל ספק כי לא מדובר בהפליה שנוצרה כתוצאה מרשלנות והזנחה או אפילו ניהול לקוי של פקיד או מנהלה כזאת או אחרת, אלא מדובר במדיניות מכוונת המבוססת על אידיאולוגיה גזענית. תפיסה אידיאולוגית זו מנחה את מדיניות הממשלה והיא רואה באזרחים הערבים-הפלסטינים קבוצה המורכבת ממיעוטים דתיים ואתניים השייכים למרחב מזרחי מפגר ביחס לתרבות המערבית. מבחינתה, הציבור הערבי-הפלסטיני מהווה מכשול בפני קיומה של מדינת ישראל כמדינה על טהרת היהודים בלבד.

בחברה דמוקרטית רב-תרבותית, הזכויות התרבותיות נחשבות לחלק מהזכויות הבסיסיות עבור אזרח באשר הוא או קבוצה תרבותית כלשהי. התמיכה לה זכאית קבוצה כזו אינה שקולה לכמות המספרית שלה, אלא אמורה להסתמך על צרכים תרבותיים ועל חזון המדינה העתידית ותכניותיה לקידום אותן תרבויות, באופן שישרת את צרכניה של אותה תרבות או יוצריה בדרגה ראשונה ולאחר מכן אלה הנהנים ממנה בדרגה שנייה.

העתירה, כאמור, איננה מסתמכת רק על הטיעון המספרי של הציבור הפלסטיני במולדתו, הגם שמדובר בטיעון חשוב (שהרי הציבור הפלסטיני בישראל מהווה כ- 20% מכלל האוכלוסייה בישראל, כשמנגד האחוז התקציבי לו הוא זוכה בתחום התרבות עומד על כ- 3% בלבד). ואולם, הטיעון העיקרי שעולה בה מתייחס לצרכים התקציביים ולצמצום פערים שנוצרו כתוצאה מהפליה ארוכת שנים. למעשה, העתירה מאתגרת את משרד התרבות בפרט והמדינה בכלל בשאלת גבולות הדמוקרטיה, עקרונות השוויון וזכויות האדם.

עד לכתיבת שורות אלה משרד התרבות, כצד משיב בעתירה, לא הגיש את תשובתו, למרות חלוף כשלושה חודשים מאז הוגשה, ובמקום זאת הוא נוהג בסחבת ובדחיית הגשת תשובתו כי אין בידו תשובות משכנעות אל מול הטיעונים המצוינים בעתירה. אין ספק כי מעקב עיקש ועקבי עשוי להבטיח את הצלחת המאבק.

כמובן, וללא קשר להחלטת בית המשפט בעתירה, אין מדובר בסוגיה משפטית בלבד, אלא גם בסוגיה ציבורית ופוליטית, שהרי מדובר בהפליה שנוצרה על רקע פוליטי, המונחה על-ידי הרעיון של המדינה כמדינה יהודית, על חשבון עקרון האזרחות השווה והדמוקרטיה.

כנס "המעמד המשפטי של הציבור הפלסטיני בישראל" אותו מארגן מרכז מוסאוא  עוסק בין היתר גם בסוגית התרבות הפלסטינית, על רקע העתירה שהוגשה. אין ספק, כי הדיונים וההמלצות שיגובשו בסיומו יתמכו במערכה המשפטית אותה מוביל מרכז מוסאוא כנגד ההפליה התקציבית בתחום התרבות והשגת השוויון במשאבים המיועדים ליצירת וצריכת תרבות פלסטינית מתקדמת, אשר עד כה הצליחה להגיע להישגים רבים למרות העדר המשאבים, ותוכל להגיע רחוק יותר אם תזכה למשאבים הראויים.

מעמד התרבות הערבית במדינת ישראל

 

משרד התרבות מחלק מדי שנה תקציבים למוסדות תרבותיים כתמיכה ממשלתית  על מנת לסייע להקמת או להמשך התרבות במדינה. אופן חלוקת התקציבים נעשה באמצעות מבחני תמיכה שמשרד התרבות הציב.  בכל מבחן יש קריטריונים משלו, וכל מוסד תרבותי העומד בקריטריונים אלה יהיה זכאי למימון מהמשרד, הקריטריונים מחולקים לפי מדורים כגון: מוסיקה,  מחול, תיאטרונים, מורשת, קולנוע, מוזיאונים ועוד,  וכל מדור מהמדורים מונה בתוכו חברים אשר הם אלה ולא אחרים שמגבשים את הקריטריונים. מבחנים אלה אמורים להיות שוויוניים ומותאמים לפי הצרכים של המוסדות התרבותיים ברחבי המדינה, אופן חלוקת התקציבים אמור להיות שוויוני שיענה על הצרכים של כל מוסדות התרבות במדינת ישראל.

ההנחות לעיל משתקפות באמנה בדבר זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות שמדינת ישראל חתמה עליה ונהייתה חברה באמנה כבר משנת 91, אז נקבע  שישראל מתחייבת באמנה זו לנהוג בדרך שוויונית כלפי התרבות לקבוצת המיעוט הנמצא בתחום מדינתה .

עוד נקבע בחלק השני מן האמנה האמורה:

 

 מדינה שהיא צד באמנה זו מתחייבת לפעול, הן במאמציה היא, הן בסיוע ובשיתוף פעולה בינלאומיים, במיוחד בתחומי הכלכלה והטכניקה, עד כדי מירב המקורות העומדים לרשותה, למען הבטח, בשלבים, את השימוש המלא בזכויות שהוכרו באמנה זו בכל האמצעים המתאימים, ובמיוחד אימוצם של אמצעי תחיקה.

 

בסעיף 15 חלק 3 של האמנה נקבע

 

"מדינות שהן צד באמנה מכירות בזכותו של אדם:

1. להשתתף בחיי התרבות

2. להינות מיתרונות הקידמה המדעית ושמושיה.

3. ליהנות מן ההגנה על הזכויות המוסריות והחומריות הנובעות מכל יצירה מדעית, ספרותית או אמנותית שהוא מחברה"

 

עוד נקבע באמנה:

 

"מדינות שהן צד באמנה מתחייבות לכבד את החופש החיוני למחקר מדעי ולפעילות יוצרת".

עוד נזכר באמנה שמדינת ישראל חתומה עליה כי :

 

 מדינות שהן צד באמנה זו מתחייבות לערוב לכך, כי השימוש בזכויות המובעות באמנה זו יהא ללא הפליה מכל סוג שהוא, כגון מטעמי צבע, מין, לשון, דעה מדינית או דעה אחרת, מוצא לאומי או חברתי, רכוש, יחוס, או כל מעמד אחר

 

מצד שני מדינת ישראל מחויבת לפעול על מנת לשמור ולדאוג לפריחת התרבות הפלסטינית מכוח הזכות לשוויון, זכות זו נגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנמצא במעמד חוק יסוד ואין לדלג או להתעלם מחוק זה ,

"עקרון השוויון מחייב כל גוף ציבורי במדינה. הוא מחייב, קודם כל, את המדינה עצמה. עקרון השוויון חל על כל התחומים בהם פועלת המדינה. הוא חל, בראש ובראשונה, על הקצאת משאבים של המדינה. המשאבים של המדינה, אם קרקע ואם כסף, וכן גם משאבים אחרים, שייכים לכל האזרחים, וכל האזרחים זכאים ליהנות מהם על פי עקרון השוויון, ללא הפליה מחמת דת, גזע, מין או שיקול פסול אחר". ראו י' זמיר ומ' סובל, "השוויון בפני החוק", משפט וממשל ה' 165 (1999.(

נייר זה מוקדש  למצבם של מוסדות התרבות הערביים ותמיכת משרד התרבות הפוגענית בתרבות הערבית, ובזכותם לשוויון, על העוול ההיסטורי שהונהג כלפי התרבות הפלסטינית כתוצאה ממדיניות מפלה של המשרד. מדיניות שמטרתה לקבוע את התרבות הערבית כלואה במסגרת מסוימת שלא מאפשרת כל התקדמות .

עניינו של נייר עמדה זה הוא הזכות לשוויון בתחום הקצאה שוויונית של המשאבים המיועדים לתרבות ומימושה הלכה למעשה בתקצוב המיועד לארגוני התרבות הערביים, המונים כ- 400 עמותה ורשות מקומית. חלוקת התקציבים, כפי שנעשית כיום, אינה שוויונית ואינה עומדת בסטנדרטים המינימאליים מהם נהנים ארגוני תרבות אחרים במדינת ישראל, ומנוגדת לעיקרון השוויון. ארגוני התרבות הערביים סובלים מחוסר משווע במתקנים החיוניים לקיומם התקין. בנוסף, ארגוני התרבות הערביים מקבלים, ע"פ עיבוד הנתונים שפורסמו בידי משרד התרבות לשנים 2009-2011 , פחות מ- 3.2% מסך כל התקציב המיועד לכל הארגונים העוסקים בתחומי התרבות השונים. מצבם המזעזע של ארגוני התרבות הערביים הופך את העמידה בדרישה המינימאלית לתקצוב הולם והוגן לתרבות, לכמעט בלתי אפשרית תוך פגיעה בזכות לתרבות, בזכות לשוויון, בחופש הביטוי ובכבוד האדם וחירותו.

אי תקצוב הולם שעונה על צרכי החברה הערבית

 

(הנתונים והמונחים מיוצגים כפי שמופיעים במסמכי הממשלה )

משרד התרבות חילק בשנת 2012 כ-642,185,000 מיליון שקלים כתמיכה במוסדות תרבות בישראל. תקציב התמיכה בתרבות מחולק ע"פ מדורים שונים. בדיקת חלוקת התקציבים בידי המדורים השונים של המשרד מצביעה על כך שרוב המדורים חסומים לארגוני התרבות הערבית, ובפועל הם מיועדים לארגוני תרבות יהודים בלבד. לא רק זו, אלא כל מערך קבלת ההחלטות במדורי התרבות השונים מבוסס על וועדות שכמעט ואין בין חבריהם אנשי תרבות ערבים. וועדות אלה גיבשו קריטריונים שפוגעים בחלוקה שוויונית של תקציבי המדורים השונים, ובפועל, למעט תקנות 73 ו 99 , כל שאר התקנות מחלקות את הכספים לארגונים דוברי עברית והפועלים ביישובים יהודים.

יתרה מזו, משרד התרבות מודה כי אין הוא מחלק את התמיכות לפי מדיניות מגזרית, למרות הייחודיות הלשונית- תרבותית וגיאוגרפית של החברה הערבית, אלא לפי טענתו התמיכות מחולקות לפי מדיניות מקצועית. עולה מכך כי החברה בערבית אינה זוכה לנגישות לתחומי תרבות רבים ומופלה לרעה בטענות "מקצועיות" .

 

משרד התרבות פעל ועודנו פועל באופן בלתי שוויוני ומפלה ביחס למוסדות התרבות הערבים, הפועלים ביישובים הערבים ברחבי הארץ ומקצה, רק כ- 3.2% מתקציב המשרד למוסדות התרבות הערבים.

 

תקציב מוסדות התרבות הערבים ממשרד התרבות לשנת 2011

עיון בחלוקת התקציבים ששולמו למימון הפעולות של התרבות הערבית על סוגיה השונים עוד מלפני מספר שנים כולל השנה האחרונה מראה חד משמעית את התמונה העגומה של התרבות הערבית כאשר התקציבים שהוקצו במשך כל השנים לא עברו את השלושה אחוזים בכל שנה מכלל התקציב של המשיב .

 

1635676

תמיכה תרבות דרוזים

11,463,433₪

תמיכה תרבות ערבית

 1,271,000

לשון לערבית

470043

מוסיקה

440000

פסטיבלים

2416047

תיאטראות

169244

חוק הקולנוע

99991

תקנת ב"ש והנגב

17,965,434

סכום כולל

450787671

תקציב תרבות כולל

3.3206844%

אחוז התקציב

 

 

 

 

תקציב תקנה 73 מול תקציב כולל של התרבות בישראל לשנת 2011

על אף שמדורים שונים ומגוונים פועלים לפתח את התרבות בישראל על סוגיה השונים, נדחקו הארגונים הפועלים בחברה הערבית לתקנה מצומצמת, לה הוקצה סכום קטן יחסית. כל סוגי התרבות הערבית נאלצים להתמודד עם קריטריונים שגובשו, ללא השתתפותם, תקנה מס' 73 ואשר כספיה יועדו למימון התרבות הערבית, עם כל הקושי הטמון בתוכה, מוגדרת בידי משרד התרבות  "כאפליה מתקנת".

תרבות-  ₪   450,787,671  מול  תקנה 73 -₪ 11,463,433

2011

2010

2009

2008

2007

2006

2005

תקציב כולל

450,787,671

482,500,000

456,000,000

373,769,691

347,524,285

337,442,489

395,541,795

תקציב תרבות ערבית

11,463,433

10,270,523

10,190,429

11,420,864

10,262,000

7,740,022

6,694,000

 

חלוקת תקנה 73

תקציב תקנה 73 מול תקציב כולל של התרבות בישראל (כולל תקציב רשויות מקומיות ומתנס"ים)

 

        

 

תקציב התרבות משנת 2007 עד 2012 מול תקציב תקנת התרבות הערבית

 

על אף טענת משרד התרבות כי תקציב התרבות מצומצם, בדיקה רב שנתית של תקציב המשרד מעלה כי למרות שהוא עלה, התקציבים המיועדים לארגוני התרבות הערבים לא עלו. להלן התנודות בתקציב המשרד בכלל והתקנה הייעודית לתרבות הערבית במהלך השנים האחרונות:

שנה

תקציב משרד התרבות

תקציב תקנה 73

אחוז

תקנה 73 מכלל תקציב המשרד

2007

464,934,000

10,262000

2.95%

2008

471,590,000

11,420864

3.05%

2009

543,656,000

10,190429

2.23%

2010

573,656,000

10,270523

2.12%

2011

607,128,000

11,463,433

2.5%

2012

642,185,000

8,995,000

1.4%

 

התפלגות התקציב ששולם לחברה הערבית מהתקנות הכלליות

כשביקשו מוסדות תרבות ערבים לגשת לתמיכות על פי התקנות הכלליות רובם סרבו על ידי המשרד בטענה שעליהם לפנות בבקשה על פי התקנה הייעודית ומפנים אותם לגשת בקשה לתקנה 73 כאמור לעיל .

155,000

תמיכה שיפוצים

99991

תקנת ב"ש והנגב

470,043

מוסיקה

440,000

פסטיבלים

2,416,047

תיאטרות

169,244

חוק הקולנוע

3,595,325

סך הכל

450,787,671    –תקציב התרבות

להלן חלוקת תקציב משרד התרבות המיועד לתרבות הערבית

חלוקת התקציב למוסדות הערביים לפי התקנות כלליות לשנים 2009-2011

תקנה

מספר הערבים במדורים

 

2009

%

2010

%

2011

%

59 3103 פסטיבלים- תמיכה

 

0

תקציב כולל ב ₪

8,101,647

 

8,654,950

 

7,526,000

 

החלק של המוסדות הערביים

236,313 ₪

2.9%

200,000

2.3%

440,000

5.8%

193103-40 תקנת שיפוצים

 

——–

תקציב כולל ב ₪

10,345,451

 

11,163,375

 

2,407,500

 

החלק של המוסדות הערביים

500,000

4.8%

427,500 ₪

3.8

155,000

6.4%

 3103-32-קבוצת תיאטרון פרויקטים ויוזמות

 

0

תקציב כולל ב ₪

12,870,000

 

14,648,297

 

14,670,000

 

החלק של מוסדות התרבות הערביים  

0

0%

0

0%

0

0%

3103-45-מוסדות תרבות מדע ומחקר

 

0

תקציב כולל ₪

13,845,000

 

16,224,828

 

14,866,000

 

החלק של מוסדות התרבות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

3103-50מוזיאונים תמיכה

 

0

תקציב כולל ₪

36,368,000

 

38,183,254

 

38,631,000

 

החלק של מוסדות התרבות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

3103-53אופרות תמיכה

 

0

תקציב כולל ₪

17,531,000

 

18,980,000

 

18,582,000

 

החלק של מוסדות התרבות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

3103-54ספרות כתבי עת ומפעלי תרבות תמיכה

 

0

תקציב כולל ₪

11,115,000

 

10,467,999

 

9,780,000

 

החלק של מוסדות התרבות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

3103-63חוק הקולנוע

 

 

 

0

 

תקציב כולל ₪

66,960,13

 

66,975,839

 

44,320,113

 

החלק של המוסדות הערבים

153,454

0%

0

0%

169,244

0.3%

3103-67תרבות בקהילה תמיכה

 

———

תקציב כולל ₪

6,338,000

 

7,257,649

 

6,553,000

 

החלק של המוסדות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

3103-70פעולות בתרבות

 

———

תקציב כולל ₪

14,040,000

 

19,040,000

 

19,371,000

 

החלק של המוסדות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

310376ב"ש והנגב

 

——–

תקציב כולל ₪

2,170,721

 

—————–

 

4,617,481

 

החלק של המוסדות הערבים

7,266

0.3%

—————

——-

169,244

3.6%

-3103-77-בתי"ס לאומנות תמיכה

 

0

תקציב כולל ₪

19,013,000

 

19,420,001

 

19,267,000

 

החלק של המוסדות הערבים

0

0%

0

0%

0

0%

193103-46 תקנות תיאטרות

 

0

תקציב כולל ₪

76,218,000

 

79,208,175

 

81,462,464

 

החלק של המוסדות הערבים

2,751,379

3.6%

2,593,340

3.2%

2,416,047

2.9%

193103-56 תקנת אמנות פלסטית

 

0

תקציב כולל ₪

3,803,000

 

3,589,000

 

4,205,000

 

החלק של המוסדות הערבים

0

0%

15,600 ₪

0.4%

0

0%

193103-48 תקנת מוסיקה

 

0

תקציב כולל ₪

43,890,380

 

46,483,291

 

44,988,000

 

החלק של המוסדות הערבים

417,195

1%

552,378 ₪

1%

470,043

1%

193103-52 תקנת מחול

     

0

תקציב כולל ₪

26,423,000

 

30,255,000

 

29,340,000

 

החלק של המוסדות הערבים

0

0%

20,000 ₪

0.05%

0

0%

 

 

 

סה"כ

 

 

 

 

 

 

 

 

0

סה"כ תקציב התרבות לשנה זו

647,229,630

623,223,219

551,701,961

סה"כ תמיכות שחולקו על ידי המשרד

507,719,580

486,667,179

458,127,104

סה"כ תמיכות למוסדות ערביים

4,075,607

3,808,818

3,750,325

0.6%

0.6%

0.6%  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלק מוסדות התרבות הערביים מחלוקת תקציב משרד התרבות

 

עיון בתקנות השונות של משרד התרבות בשנת 2011 שלפיהן מחולקים התקציבים, עולה כי , התקציב של משרד התרבות עמד על  כ-551,701,961 מל"שח. מה ששולם על ידי משרד התרבות למימון כל פעולות של התרבות במדינה על כל חלקיה עומד על סך  של כ-  458,127,104 מלש"ח

 מסכום לעיל הוקצו סך של כ-  17,965,434 מלש"ח למימון  הפעילויות השונות של התרבות ביישובים הערבים  שחולקו כדלקמן  :

א.                   תקנה לתמיכה  בתרבות הדרוזית סך של כ- 1.635.676 מלש"ח

ב.                  תקנה לתמיכה בתרבות הערבית סך של כ-11.463.433 מלש"ח

ג.                    אקדמיה ללשון הערבית 1,271,000 מלש"ח

ד.                  סך הכל שחולק לארגוני תרבות ערבים מכל שאר התקנות של מדורי המשרד עמד על כ- 3,595.325 מלש"ח, להלן חלוקת התמיכות אשר חולקו למוסדות תרבותיים

 

 

2009

2010

2011

מהתקנות הכלליות

4,075,607

3,808,818

3,750,325

אקדמיה ללשון הערבית

1,268,000

1,268,000

1,271,000

תקנות  המיועדות למגזר הערבי

10,67,6000

10,225,240

11,247,000

למגזר הדרוזי

1,600,000

1,600,00

1,635,676

סה"כ

17,619,607

16,902,058

17,965,434

 

 

 

תקציב חוק האקדמיה ללשון הערבית מול חוק האקדמיה ללשון העברית

לשם השוואה, בבדיקה שערך מרכז מוסאוא נמצא שתקצוב חוק האקדמיה ללשון העברית הוא פי-6 מתקציב חוק האקדמיה ללשון הערבית, 7,835,000 לעומת 1,271,000 על אף שמדובר באקדמיה שנועדה לחקור ולפתח את שפתו של מיעוט לשוני משמעותי. האקדמיה ללשון עברית פועלת מאז שנת 1953 והקמתה של האקדמיה הערבית התאפשרה רק בעקבות שינוי חקיקה שאושר רק בשנת 2007. הפערים שנוצרו בעקבות אפליה רבת שנים בתחום עבודת האקדמיה  הערבית לא נסגרו והתקציב שהוקצה לה נותר קטן מצורכי הלשון הערבית.

תקנות המיועדות ליהודים בלבד

 עיון בהוראות התקציב, מראה מספר סעיפים שהוגדרו מלכתחילה כסעיפים המיועדים באופן בלעדי לחברה היהודית, ולפי ההגדרה הארגונים הערביים אינם יכולים לפנות ולבקש תקציבים לפי סעיפים אלה. מדובר בתקציבים משמעותיים בהיקף של כ- 40 מיליון ₪. –  להלן רשימה שבה המספרים מדברים בעד עצמם:

תקנות המיועדות לאזרחים יהודים בלבד

2009

2010

2011

310357 מוסדות מורשת בן גוריון

4,295,000

4,295,000

4,694,000

310369 מורשת עדות ישראל

8,190,000

8,190,000

7,531,000

310388 המועצה הלאומית לתרבות הלאדינו

1,060,000

1,060,00

1,076,000

310391 המועצה לתרבות היידיש

975,000

975,000

978,000

310396 מענק ירושליים לתרבות

17,550,000

17,550,000

19,071,000

310374 מוסדות תרבות תורנית

7,367,000

7,367,000

7,433,000

סה"כ

39,437,000

39,437,000

40,783,000

 

אין ייצוג הולם במדורים השונים

משרד התרבות מחלק את תקציביו לפי מערך קבלת החלטות שמתבצעת במדורים מקצועיים שהקים. בדיקת דרג קבלת ההחלטות במדורים השונים מעלה כי האפליה מושרשת וברוב מוחץ של  הוועדות המקצועיות במדורים השונים אין כלל ייצוג לאנשי תרבות ערבים. היעדר ייצוג הביא להדרה והתעלמות מהצרכים של ארגוני התרבות הערבים בעת גיבוש הקריטריונים לחלוקת תקציבי התמיכות בידי המדורים השונים.

–                      מדור מוסיקה- מתוך 19 חברים אין ייצוג לאנשי מוסיקה ערבים

–                      מדור מחול- מתוך 10 חברים אין ייצוג לאנשי מחול ערבים

–                      מדור מחקר ומורשת- מתוך 8 חברים אין ייצוג לאנשי מחקר ומורשת ערבים

–                      מדור ספרות- מתוך 9 חברים אין ייצוג לסופרים וארגוני סופרים ערבים

–                      מדור תיאטרון- מתוך 15 חברים אין ייצוג לאנשי תיאטרון ערבים

–                      מדור הפרינג'- מתוך 7 חברים אין ייצוג לאנשי תרבות ערבים

–                      מדור הפסטיבלים- מתוך 6 חברים אין ייצוג למומחי פסטיבלים ממוצא ערבי

–                      מדור אומנות פלסטית- מתוך 15 חברים אין אף אומן ממוצא ערבי

–                      מדור ב"ס לאומנויות- מתוך 10 חברים אין אף מומחה להוראת אומנות ממוצא ערבי

–                     כמובן שבגופים נוספים כמו הרשות הלאומית ליידיש ולתרבות הלאדינו, בית התפוצות, יד יצחק בן צבי, ברשות העתיקות, בית בן גוריון, והאקדמיה ללשון עברית, שמקבלים כ 40 מיליונים שקלים מדי שנה, אין ייצוג של אנשי תרבות ערבים

–                      במועצת המוזיאונים חברים 21 חברים מתוכם 4 ערבים

–                      המועצה לספריות ציבוריות, חברים 26 חברים מתוכם 3 ערבים

–                      במועצה הישראלית לקולנוע חברים 18 נציגים אין ייצוג של אנשי תרבות ערבים

מדיניות  ההתעלמות מהצרכים ההכרחיים לקיום תרבות נורמאלית

 מוסדות התרבות  מצביעים על נזקים קשים הנגרמים לחברה הערבית בכלל, ולמוסדות התרבות הערבים שעומדים בפני קריסה בפרט. ביישובים רבים אף אין מוסדות תרבות פעילים ובאלה שהוקמו מוסדות תרבות הם פועלים בתנאים בלתי אפשריים. בכל היישובים הערבים בכל רחבי הארץ אין היכל תרבות אחד המאפשר קיום ארועי תרבות בהיקף גדול מחמש מאות צופים, דבר אשר מצריך מארגוני תרבות ערבים לשכור אולמות ובמות בישובים יהודים קטנים ומרוחקים, שזכו במענקים להקמת היכלי תרבות. המצב גורם לארגוני תרבות ערבים בעיר כמו נצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר עם יותר מ 70 אלף תושבים, לנדוד לקיבוץ מזרע כדי להעלות קונצרטים.

משרד התרבות מעמיק את האפליה וסבסד אירועי תרבות שמיועדים לחגי היהודים בלבד. למרות שבאותה תקופה חלו חגים של עדות ערביות המשרד התעלם מילדים ערבים תוך שהוא נוקט אפליה ישירה ובוטה כלפי הקהל הערבי, וקהל הילדים הערבים בפרט. המשיבים טורחים לחלק את התקציב בהקדם האפשרי ומסבסדים ביד נדיבה אירועי תרבות המתקיימים באזורים יהודים בלבד ומיועדים ולאזרחים יהודים בלבד ובחגיהם בלבד, דבר שהוא בעצם נוגד את עיקרון השוויון אשר המשרד חרט על דגלו

בבג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב(706 ,705 (4, ,                                                                   אמר על כך השופט ברק :

"כספי התקציב הם כספי מדינה. רשויות השלטון המוסמכות לפעול בהם אינן רשאיות לעשות בהם כטוב בעיניהן. רשויות השלטון הן נאמני הציבור, והוצאתם של כספים אלה וחלוקתם צריכות להיעשות בדרך העולה בקנה אחד עם נאמנות זו… התמיכה צריכה להיעשות על-פי עקרונות של סבירות ושוויון".

התעלמות מדוח מבקר המדינה

בדוח מבקר המדינה 59ב' עמוד 832 כתב המבקר כדלקמן :

"מיפוי צורכי התרבות במגזר הערבי עשוי להצביע על אזורים שבהם הפעילות התרבותית מועטה ולכן יש לשקול תמיכה גדולה יותר במוסדות ציבור המשרתים אותם. נמצא שאף על פי שוועדת התמיכות במשרד מצאה שנחוץ מיפוי כזה, הוא לא נעשה.                                                                                                                              על המשרד לקבוע לאלתר את מבחני התמיכה לפי אמות מידה כמותית בכל תחומי".                      

 

יש לציין כי בניגוד לכל ההחלטות וההמלצות המצוינות לעיל לא נעשה דבר או חצי דבר בנדון. מצבם של הארגונים העוסקים בתרבות בקרב החברה הערבית הולך ונהיה חמור יותר כאשר חלקם הגדול לא יכול לספק את השירותים המינימאליים לציבור.

בתשובה למבקר המדינה בדצמבר 2008 טען משרד התרבות, כי החליט לבצע "סקר למיפוי צרכים ביישוב הערבי" ולבנות "תכנית תרבותית יישובית לכלל הרשויות בישראל, וממצאי פעולות אלה יילקחו בחשבון כבר בשנת התקציב 2009".

המדיניות המפלה המתמשכת :

 

 הצרכים הקיימים בשטח מחייבים התייחסות מיוחדת וייחודית לשפת היצירה התרבותית, לחברה הערבית וליישובים בהם מתקיימים האירועים. העדר התייחסות זו תנציח את המצב העקום הקיים על כל השלכותיו.

משרד התרבות  פועל באופן ישיר ועקיף להשיג מימון להקמת היכלי תרבות והבטחת הצרכים הפיזיים כמו היכלי תרבות ואולמות למיניהם וספריות , ומתעלמים מהצרכים ביישובים הערבים. בכל החברה הערבית אין אף היכל תרבות ראוי לשמו. גם לא מרכזי תרבות עירוניים גדולים. היכלי התרבות מהווים במה מרכזית לכל אומנויות הבמה, ובהם מתקיימים קונצרטים על-ידי תזמורות שונות, הצגות תיאטרון על-ידי כל התיאטרונים הפועלים בישראל, מופעי מחול, מופעי בידור ואירועי תרבות אחרים.

משרד התרבות אף מחלק ביד נדיבה תקציבי תרבות ע"פ שיקולים פוליטיים מפלים, כולל הקצאת תקציבים לבניית היכלי תרבות בהתנחלויות הנמצאות מעבר לקו הירוק כמו אריאל וקריית ארבע. ואף פעלו להשיג תקצוב לבניית היכל תרבות ביישוב קריית ארבע, , המונה 8000 איש ממשרד פיתוח הנגב והגליל, משרד השיכון ומשרד התרבות. הקמת היכל תרבות מפואר, משיקולים פוליטיים מפלים בלבד תוך התעלמות מהעיר נצרת, ואיתה הערים הגדולות אום אלפחם, רהט, סכנין, שפרעם, טייבה וטירה .

הימנעות משרד התרבות מביצוע פעולה מיידית לשפר את מצב ארגוני התרבות הערבים מנוגדת לחובת הנאמנות אותה הם חבים כלפי תושבי המדינה בכלל, והעוסקים בתרבות בפרט.

"המדינה באמצעות הפועלים בשמה היא נאמן של הציבור, ובידיה הופקד האינטרס הציבורי והנכסים הציבוריים לשם שימוש בהם לטובת הכלל"

 (בג"צ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' מ"י , פ"ד לד(3) 729, 745).

" מעמד מיוחד זה מטיל על המשיבים את החובה לפעול בסבירות ביושר, בטוהר לב ובתום לב. אסור למדינה להפלות, לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להימצא במצב של ניגוד עניינים, עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי. קיצורו של דבר עליה לפעול בהגינות". (שם, עמ' 746).

עלייה באחוז הפשיעה ופורעי החוק בגלל מחסור במסגרת תרבותית

בהיעדר אלטרנטיבה תרבותית ואפליה בהקצאת משאבים ותקציבים ליישובים הערבים חלה עליה בשיעור הפשיעה בקרב החברה הערבית, שעולה על שיעור הפשיעה במגזר היהודי, לפי הנתונים בין השנים 1990 -2005 יותר ממחצית התיקים שנפתחו במשטרה היו נגד ערבים, לפי מחקר שנערך על ידי פרופ' רטנר שיעור העבריינות אצל הנוער הערבי שבגילאים  12 – 18 הינה פי ארבע משיעור העבריינות אצל הנוער היהודי, נתון זה הינו נתון מדאיג מאוד, שמראה עד כמה האפשרות מצומצמת בחברה הערבית בכלל ואוכלוסיית בני הנוער הערבי בפרט להימצא במסגרת פעולה תרבותית נורמטיבית .

ראה-"אבו עסבה, ח. (1998). ילדים ובני נוער ערבים בישראל – ממצב קיים לקראת סדר יום עתידי : סקירות ודיונים מתוך סדנה בהשתתפות חוקרים, מומחים מהשדה ואנשי מדיניות. ג'וינט ישראל, מכון ברוקדייל."
"אלקרינאוי, ע. (1999). טיפול נפשי רגיש תרבות בחברה הערבית. מתוך קלייר, ר. (עורך), להיות שונה בישראל. תל-אביב, רמות"

 התעלמות מהשפה הערביתכשפה רשמית  

המשרד לא רק שמפלה ישירות, אלא אף אינו טורח לאכוף את התקנות כלפי צדדים נתמכים. משרד התרבות דורש רק מעשרה מתוך 49 המוזיאונים הנתמכים , התחייבות בכיתוב בערבית לפי נוסח הקריטריונים לקבלת תמיכה ממשרד התרבות ,שנקבע ב 2005. יתרה מזאת, בפועל כמחצית מהמוזיאונים המחויבים לספק למבקרים מידע מלא בערבית כתנאי סף לקבלת סיוע כספי ממשרד התרבות כאמור ,אינם עומדים בכך , וכמובן המוזיאונים ממשיכים לקבל את הסיוע גם שמפרים תנאי סף כמתואר לעיל, דבר שאומר דרשני!!!!                                                                                                                                           

התעלמות מהחברה הערבית

מיותר לציין כי הפרקטיקה מלמדת כי גם התקציבים המממנים את הפעילות הכלליות אינם מנוצלים באופן שוויוני כאשר הפרסום על הפעילות נעשה בעיתונות בשפה העברית אשר ברובה אינו נגיש לחלק המכריע של החברה הערבית.

זאת ועוד הפעילות שהמשרד מפעיל ומציג ברובן המכריע אינן כוללות תרבות בשפה הערבית וגם כאשר הפעילות מתקיימות בישובים מעורבים .

בדיקת של אתרי המורשת שזוכים לעידוד ממשרד התרבות מעלה כי אין ביניהם אף אתר מורשת החשוב לחברה הערבית. המדורים השונים אף מפעילים אירועי תרבות בחגי היהודים ומתעלמים מהערבים החוגגים באותם מועדים חגים. באירועים נוספים שנתמכו על ידי המשרד התקיימו אך ורק באתרי מורשת ותרבות יהודים ביישובים יהודים. המשרד אף מימן קמפיין ציבורי יקר שפורסם רק בעיתונות העברית כדי לעודד את הציבור לבקר באתרי המורשת היהודים.

הפערים הקיימים הקשו עד מאוד את התפתחות הפעילות בתרבות הערבית, וכמו שפירטנו לעיל לא התפתח "שוק" צריכת תרבות, ועל כן היום הקהל הצורך תרבות ערבית למינה, הינו מוגבל ועל כן שוב פעם, מוסדות התרבות הערביים עוסקים באופן יום יומי במלחמת  הישרדות.

מיותר לציין כי לפי המציאות המתהווה בשטח, משרד התרבות חייב לנהוג במדיניות של העדפה מתקנת. גילויי ההפליה הניכרים על פני השטח, הן בתשתיות והן בהפקת תוכן תרבותי מצביעים על פערים חברתיים , כלכליים, חינוכיים תרבותיים גדולים בין הציבור  היהודי לערבי .

המציאות ברורה, שלפיה המיעוט התרבותי, מתקשה יותר מהרוב התרבותי במימוש תרבותו, ובהקשר הישראלי הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר המדינה מתגייסת לקידום תרבות הרוב . לכן, מבחינה זו מוטלת על מדינת ישראל, בשם המחויבות לדאוג ליכולת קיום נאותה של מפעלים תרבותיים קבוצתיים כאמור לעיל, לסייע גם לקבוצות תרבותיות הלא יהודיות במימוש מפעלן התרבותי

ד"ר גרשון גונטובניק, הזכות לתרבות בחברה ליברלית ובמדינת ישראל: לחיות את הסתירות שפורסם בספר יורם רבין יובל שני –זכויות כלכליות חברתיות תרבותיות בישראל עמ' 649 .

הפרקטיקה מעידה באופן חד משמעי כי הקריטריונים והמדיניות שהנהיג המשרד עד היום, לא הביאו במבחן התוצאות לשוויון המיוחל. השוויון המיוחל הינו נורמה חברתית, המיועדת להשגת שוויון בתוצאות, כאשר הדבר יושג רק דרך הקצאה מחודשת של ההזדמנויות והמשאבים .

שר התרבות הקודם, מר גאלב מגאדלה, הקצה סכום נוסף לסגירת חלק מהפערים לתרבות הערבית בתקציב 2009 והודיע על כך למוסדות התרבות הערבית. בהתאם להודעת השר נערכו מוסדות התרבות הערבים ופעלו בהתאם.

בניגוד להחלטת וועדת התמיכות המשרדית, פעלה שרת התרבות לימור לבנת מאז כניסתה לתפקידה וקיצצה שוב את התקציבים המיועדים למוסדות התרבות הערבית.

התחייבות השר הקודם, בשנת 2009, להקצות סכום נוסף לסגירת חלק מהפערים        לתרבות הערבית בתקציב שנת 2009, הינה הבטחה מנהלית שקושרת את משרד התרבות מכיוון שהבטחה זו עומדת במרכיבי הלכת בית המשפט העליון בסוגיה זו:

נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתת; היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; הוא בעל יכולת למלא אחריה; אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה" (בג"צ 142/86  "דישון" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות, פ"ד מ (4) 523, 529).

זוהי חובת משרד התרבות הנוכחי לקיים את הבטחתם הראשונה, שכן לא קיים כל צידוק חוקי לשחררם מהבטחתם זו.

 "ההגינות ובנותיה (יושר, ענייניות, שוויון, סבירות) היא העומדת ביסוד חובתה של הרשות הציבורית לקיים את שהבטיחה" (בג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה (1) 749). על כן, ההגינות הציבורית דורשת כי הבטחותיהם של המשיבים יקיימו הלכה למעשה (בג"צ 135/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל (1) 673), וללא כל דיחוי נוסף.

 

 חוק התקציב של משרד התרבות לשנת 2012 מנציח את ההפליה וקובע סכומים דומים ומפלים למוסדות התרבות הערבית. קביעת תקציבים מפלה ונוגדת החלטות של צוותים מקצועיים, שפעלו בתוך משרד התרבות ואשר דווחו אף למבקר המדינה.

 

בישיבת ועדת תמיכות בפברואר 2007 הורה המנכ"ל דאז, "לבחון בשנת 2007 את ההקצאה הכספית לחברה הערבית וזאת במסגרת ההערכה שתתבצע לגבי חלוקת העוגה התקציבית בתחום התרבות". באותה ישיבה החליט המנכ"ל על הקמת צוות שיבחן את האופן בו יחולקו כספי התמיכות בתחום התרבות לפי הבקשות לתמיכה שהוגשו בשנת 2007. יצוין כי, החלטה זו לא בוצעה.

כמו כן בהיעדר תשתיות מתאימות והולמות בישובים הערביים  הרשויות המקומיות הערביות עומדות במצב שאינן מסוגלות לספק את שירותי התרבות לתושביהן, בהשוואה לשירותים שניתנים ביישובים יהודים סמוכים בעלי מאפיינים סוציו אקונומיים ואף גיאוגרפיים דומים .

יש לציין שבעקבות החלטות הגופים המקצועיים במשרד התרבות ולאור דו"ח מבקר המדינה החל משרד התרבות בהקצאת סכומים מעטים בהכנת תוכניות אב יישובית לתרבות. התוכניות סרקו את המצב הרעוע בישובים נשוא התוכניות, וזיהו את הצרכים ואף גיבשו תוכניות פעולה בהתאם. תהליך זה הופסק בידי המשיבים ולא בוצע בכל היישובים הערבים. גם בישובים בהם בוצעו סקרים, ההמלצות לא בוצעו בהיעדר תקציבים הולמים ותשתיות, התוכניות נשארו על המדפים ולא בוצעו ולו חלקית, דבר שמוכיח חד משמעית שוב פעם את טענותינו כי האפליה אינה נובעת מחוסר ידיעה, או ממחסור במידע על הצרכים והפערים אלא מאפליה בוטה, על אף ידיעה מפורשת על הצרכים ברמה היישובית.

מחדלם של משרד התרבות ושרתו  לספק לאלתר תקציבים, פוגע במידה העולה על הנדרש בשורה של זכויות יסודיות להן זכאים כלל האזרחים בני המיעוט הערבי, ובהן הזכות לתרבות, הזכות לשוויון, חופש הביטוי והחובה לקיים את הוראות החוק והפסיקה. בנסיבות המתוארות לעיל מוטלת החובה על משרד התרבות ושרתו לעמוד בכללי המינהל התקין. דבר אשר לא נעשה במקרה דנן.